תיקון מס’ 7 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד)

הכנסת אישרה ביום 26/06/07  את תיקון מס’ 7 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס’ 7), התשס”ז-2007. מדובר בתיקון רוחבי של החוק אשר נכנס לתוקף תוך 90 ימים, כלהלן :

1. היעדרות לשם סיוע לאדם עם מוגבלות 
נוספה זכותו של עובד להיעדר מעבודתו לשם סיוע לילדו שהוא אדם עם מוגבלות. אדם עם מוגבלות, לעניין זה, הוא כהגדרתו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: “אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים”. עובד שהוא הורה לאדם כזה, זכאי להיעדר עד 15 ימים בשנה, על חשבון מכסת ימי המחלה שלו, לשם סיוע לילדו זה. הזכות גדלה ל-30 יום בשנה כאשר מדובר בהורה יחיד, או שבן הזוג עובד ולא ניצל את זכותו להיעדרות זו. מכסה זו כוללת את הזכות להיעדר בשל מחלה של הילד עם המוגבלות, ואינה נוספת עליה.

2. ילד הוא ילד, ללא הגבלת גיל 
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) מעניק את הזכות להיעדר בשל מחלת ילד כל עוד לא מלאו לילד 16 שנה, וכאשר הילד חולה במחלה ממארת – כל עוד לא מלאו לו 18 שנה. בתיקון שלפנינו, אין הגבלה על גילו של הילד. קל להסכים עם חידוש זה. הזכות להיעדר בשל מחלת ילד נועדה לא בהכרח כדי לטפל לילד בעת מחלתו, אלא גם כדי להשגיח עליו ולתמוך בו. כאשר הילד הופך לבוגר, הוא כבר אינו זקוק להשגחה, וגם התמיכה שהוא זקוק לה איננה במידה שתצדיק העמסתה על המעביד. אדם עם מוגבלות זקוק לסיוע בלי תלות בגילו, ומחויבותו של ההורה אליו איננה נפסקת עם התבגרותו. בלשון דברי ההסבר להצעת החוק: “הורה של אדם עם מוגבלות נאלץ להיעדר מעבודתו מספר רב של ימים, ואילוץ זה אינו מסתיים בהגיע ילדו לבגרות”.

3. הורה במשפחת אומנה שקול להורה 
כל הזכויות שמקנה לעובד חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), כלומר הזכות להיעדר בשל מחלת ילד, מחלה ממארת של ילד או לשם סיוע לאדם עם מוגבלות, ניתנות בתיקון שלפנינו גם לעובד שהוא הורה במשפחת אומנה של אדם עם מוגבלות, ובלבד שהורהו הטבעי או הורהו המאמץ של הילד לא ניצלו זכות זו. דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים זאת: “יש מצבים שבהם האחראי המיידי על אדם עם המוגבלות אינו הורהו הביולוגי, ולפיכך מוצע להרחיב את ההסדר המוצע גם להורה במשפחת אומנה וגם לאפוטרופוס”.

4. הזכות ניתנת גם לאפוטרופוס 
הזכות להיעדר לשם סיוע לאדם עם מוגבלות ניתנת גם לאפוטרופוס של אדם זה. אף ששם החוק מדבר על “היעדרות בשל מחלת ילד”, הרי הזיקה בין האפוטרופוס לבן חסותו אינה מצריכה פער גילים שבין הורה לילד, ויכולה להיווצר גם בין אחים, בין בן להורהו שהפך לאדם עם מוגבלות, ואף בין אנשים שאין קרבה משפחתית ביניהם.

5. חלוקת הנטל בין בני הזוג 
בהיעדרות בשל מחלת ילד קיימת הבחנה בין שלושה מצבים:
–           הורה נשוי שבן זוגו אינו עובד אינו זכאי להיעדר מסיבה זו.
–           הורה נשוי שבן זוגו עובד זכאי ל-8 ימי היעדרות.
–           הורה יחיד זכאי למכסה מוגדלת ב-50%, כלומר ל-12 ימי היעדרות.
בהיעדרות לשם סיוע לאדם עם מוגבלות ננקטה גישה אחרת:
–           הורה נשוי שבן זוגו אינו עובד זכאי ל-15 ימי היעדרות.
–           הורה נשוי שבן זוגו עובד זכאי ל-15 ימי היעדרות כאשר בן זוגו ניצל גם הוא את זכותו להיעדרות זו,             
            ולמכסה כפולה, כלומר 30 ימי היעדרות, כאשר בן זוגו לא ניצל את זכותו להיעדרות זו. 
–           הורה יחיד זכאי ל-30 ימי היעדרות.

לא ברור הנימוק להבדל בגישות, ובפרט קשה להצדיק את מתן הזכות לשני בני זוג עובדים להחליט האם לחלק את הנטל ביניהם, או להטיל את כל הנטל על אחד מבני הזוג, בהתחשב בכך שהנטל הכספי מועבר מהעובד אל מעבידו, כלומר העובד מחליט האם להטיל על מעבידו מימון היעדרות של 30 יום בשנה, או לחלק מימון היעדרות זו בין שני מעבידים. מצב זה גם פותח פתח להפעלת לחצים על העובד שלא לנצל זכות זו, שהרי בן זוגו יכול לנצלה במקומו.