הפסקות בעבודה
לפי סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה לעובד ביום עבודה של 6 שעות רצופות לפחות, תינתן הפסקה של 45 דקות (מתוכה הפסקה של 30 דקות ברציפות ו-15 דקות לא ברציפות).
בערב חג וביום שלפני יום המנוחה השבועית בהם יום עבודה לא יעלה על 7 שעות רצופות, תינתן לעובד הפסקה בת 30 דקות.
בכל מקרה, אורך ההפסקה לא יעלה על 3 שעות.
כאשר בזמן ההפסקה העובד רשאי לצאת את מקום העבודה, זמן ההפסקה אינו בתשלום.
רק כאשר המעסיק אוסר על העובד לצאת את מקום העבודה בזמן ההפסקה, זמן ההפסקה יהיה בתשלום.
מקריאה של סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה ניתן להגיע לכלל לףמסקנה שגויה לפיה לכל העובדים – ביום עבודה של 6 שעות רצופות לפחות – תינתן הפסקה כאמור לעיל.
עם זאת, מתוקף סמכותו של השר הממונה לפי סעיף 23 לחוק שעות עבודה ומנוחה, נקבע כי עובד שאינו ב”עבודת כפיים” מותר להעבידו ללא הפסקה כלל – למעט חריגים שיפורטו להלן – תוך סטיה מהוראות סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה כלהלן:
ב-“הודעה על מתן היתר כללי בדבר הפסקות בעבודה שאינה עבודת כפיים” – נקבע כי:
א עובד שאינו “עובד כפיים” לא זכאי להפסקה כלל ביום עבודה של 6 שעות רצופות לפחות.
ב. עובד שהוא “עובד כפיים” זכאי להפסקה בת 45 דקות – ביום עבודה של 6 שעות רצופות לפחות.
ג. עובד שאינו “עובד כפיים” זכאי להפסקה בתנאים הבאים:
1. אם הוא מועסק מעל 8 שעות ביום בשבוע עבודה של 6 ימים.
2. אם הוא מועסק מעל 9 שעות ביום בשבוע עבודה של 5 ימים.
חוקי העבודה אינם כוללים כל הגדרה ממצה אודות המונח “עובד כפיים”.
בפסק הדין יוסף נירנברג נגד ב.ג. גולד טכנולוגיות בע”מ (ע”ע 48382-01/17), נקבע אין חובה כי “עבודת כפיים” תהא עבודה פיזית וגם עובד שלא מייצר במו ידיו מוצר מוגמר – אלא הוא רק חלק מתהליך הייצור של המוצר המוגמר – עונה להגדרה של “עבודת כפיים”.
למען הסר ספק עובדים בעבודה משרדית לא יכולים לענות להגדרה של “עבודת כפיים”.
