תקנות המשכון

תקנות המשכון, תשכ”ז-1967, הן תקנות שהתקין שר המשפטים לפי חוק המשכון, תשכ”ז-1967. התקנות מסדירות את אופן רישום המשכון, את צורת המסמכים שיש להגיש לרישום, את דרכי מימוש המשכון ואת זכויותיהם של הנושים והחייב. את כל המידע המקצועי והמקיף אותו לומדים במהלך קורס מנהלי גביה והוצאה לפועל.

התקנות כוללות את הפרקים הבאים:

• פרק א’ – הגדרות
• פרק ב’ – רישום משכון
• פרק ג’ – מסמכים שיש להגיש לרישום משכון
• פרק ד’ – מימוש משכון
• פרק ה’ – זכויות הנושים והחייב

פרק א’ – הגדרות

פרק זה מגדיר את המושגים הבאים:

• משכון – שעבוד נכס כערובה לחיוב.
• נושה – בעל המשכון.
• חייב – בעל הנכס הממושכן.
• רשם המשכונות – הרשם הראשי לענייני פשיטת רגל.
• מחזיק במשכון – מי שמחזיק במסמך המשכון.

פרק ב’ – רישום משכון

פרק זה מסדיר את אופן רישום המשכון. כדי לרשום משכון יש להגיש לרשם המשכונות את המסמכים הבאים:

• טופס רישום משכון
• תצהיר של הממשכן המאשר את המשכון
• העתק של המסמך המעיד על החיוב המובטח

אם המשכון הוא משכון של נכס נזיל, יש להמציא לרשם המשכונות גם את הנכס הממושכן עצמו.

פרק ג’ – מסמכים שיש להגיש לרישום משכון

פרק זה מפרט את צורת המסמכים שיש להגיש לרישום משכון.

• טופס רישום משכון – הטופס כולל את הפרטים הבאים:

  • מספר המשכון
  • שם הממשכן
  • שם הנושה
  • סוג הנכס הממושכן
  • הערך של הנכס הממושכן
  • תיאור החיוב המובטח

• תצהיר של הממשכן – התצהיר כולל את הפרטים הבאים:

  • הסכמת הממשכן למשכון
  • תיאור הנכס הממושכן
  • הערך של הנכס הממושכן
  • תיאור החיוב המובטח

• העתק של המסמך המעיד על החיוב המובטח – המסמך יכול להיות שטר חוב, חוזה הלוואה או כל מסמך אחר המעיד על קיומו של החיוב המובטח.

פרק ד’ – מימוש משכון

פרק זה מסדיר את דרכי מימוש המשכון.

הנושה יכול לממש את המשכון בדרך של מכירת הנכס הממושכן. אם המכירה נערכת בבית המשפט, הנושה יקבל את מלוא הסכום שישולם עבור הנכס. אם המכירה נערכת מחוץ לבית המשפט, הנושה יקבל את הסכום הנותר לאחר פירעון כל חובות החייב, לרבות חובות לנושים אחרים.

פרק ה’ – זכויות הנושים והחייב

פרק זה מסדיר את זכויותיהם של הנושים והחייב.

הנושה זכאי להיפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב המובטח. החייב רשאי לפדות את המשכון על ידי קיום החיוב לפני המועד לקיומו.

התקנות מתייחסות גם לנושאים נוספים, כגון:

• שעבוד זכויות
• משכון של נכסים בידי תאגיד
• משכון של נכסים שנמצאים בידי צד שלישי

התקנות חלות על כל משכון שנוצר בישראל, למעט משכון שנוצר על פי דין אחר.

שעבוד נכס כערובה לחיוב

שעבוד נכס כערובה לחיוב הוא עסקה שבמסגרתה מעביר בעל נכס, המכונה “הממשכן”, את הבעלות בנכס לידי נושה, המכונה “הנושה”, כערובה לחיוב שיש לחייב, המכונה “החייב”, כלפי הנושה.

המשמעות של שעבוד נכס היא שהנושה זכאי להיפרע מהחייב מהנכס הממושכן אם החייב לא יפרע את החוב. הנושה יכול לממש את המשכון בדרך של מכירת הנכס הממושכן. אם המכירה נערכת בבית המשפט, הנושה יקבל את מלוא הסכום שישולם עבור הנכס. אם המכירה נערכת מחוץ לבית המשפט, הנושה יקבל את הסכום הנותר לאחר פירעון כל חובות החייב, לרבות חובות לנושים אחרים.

ישנם שני סוגים עיקריים של שעבוד:

• משכון נכס מוחשי – משכון של נכס פיזי, כגון דירה, רכב או ציוד.
• משכון זכויות – משכון של זכות, כגון זכות במקרקעין, זכות קניינית בנכס או זכות מוסרית.

שעבוד נכס יכול להיעשות בדרך של רישום במשרד המשפטים או בדרך של העברת הבעלות בנכס לידי הנושה. אם המשכון נרשם במשרד המשפטים, הוא יהיה ברור לכל אדם שרואה את הרישום. אם המשכון לא נרשם במשרד המשפטים, הוא יהיה תקף אך לא ברור לכל אדם.

שעבוד נכס יכול להיות לטובת נושה אחד או לטובת מספר נושים. במקרה של מספר נושים, נקבע הסדר הנשיה של המשכונות, כלומר מי מהנושים זכאי להיפרע ראשון מהנכס הממושכן אם החייב לא יפרע את החוב.

שעבוד נכס הוא כלי חשוב להגנה על זכויות הנושים. הוא מאפשר לנושים לקבל את כספם בחזרה אם החייב לא יפרע את החוב.